בני 60 ומעלה צברו לאורך השנים חסכונות, פיקדונות וקופות בסכומים משמעותיים. אז מדוע חלק גדול מהכסף נשאר באפיקים סולידיים, ואיך אפשר לבדוק אם הוא מנוהל בצורה שמתאימה לצרכים הנוכחיים והעתידיים?
דווקא בגיל שבו צברנו את הסכומים הגבוהים ביותר לאורך החיים, לא מעט מהכסף פשוט מפסיק לעבוד.
אחרי עשרות שנות עבודה, חיסכון, ירושות, מכירת נכסים וצבירה בקופות שונות, אצל בני הגיל השלישי והרביעי נמצאים לעיתים סכומים משמעותיים מאוד. חלק מהכסף נמצא בעו"ש, חלק בפיקדונות ובקרנות כספיות, וחלק בקופות גמל ובתוכניות חיסכון שלא תמיד יודעים כיצד הן מנוהלות.
חשוב לי להדגיש כבר בהתחלה: פיקדון בנקאי או קרן כספית אינם בהכרח בחירה לא נכונה. לעיתים זה בדיוק המקום המתאים לחלק מהכסף.
הבעיה מתחילה כאשר מאות אלפי שקלים נשארים באותו מקום במשך שנים רק מתוך הרגל או חשש, ולא לאחר שנבדק והוחלט שזהו האפיק המתאים לצרכים של בעל הכסף.
למה ניהול כספים בגיל השלישי דורש בדיקה מחודשת?
המצב הכלכלי, הצרכים האישיים והמטרות המשפחתיות משתנים לאורך החיים. גם אם פיקדון מסוים או תוכנית חיסכון התאימו לנו בעבר, אין פירוש הדבר שהם עדיין הבחירה המתאימה כיום.
יש כמה סיבות נפוצות לכך שכספים משמעותיים נשארים במשך שנים בעו"ש או בפיקדונות בלי שנערכת בדיקה מסודרת.
1. התחושה ששוק ההון הוא קזינו
זה משפט שאני שומע לא מעט.
עבור אנשים רבים מהדור המבוגר, שוק ההון מתקשר מיד לסיכון ולאפשרות לאבד את הכסף. אבל בין השארת כל הכסף בעו"ש לבין השקעת מלוא הסכום במניות קיים עולם שלם של אפשרויות.
אפשר לפזר את הכסף, לשלב בין אפיקים שונים ולבנות רמת סיכון שמתאימה לגיל, לצרכים ולטווח הזמן. המטרה אינה להפוך אדם בן 70 או 80 למשקיע אגרסיבי, אלא להבין איזה חלק מהכסף צריך להישאר נזיל ובטוח ואיזה חלק אינו צפוי לשמש אותו בשנים הקרובות.
לפני כל החלטה כדאי להכיר את האפשרויות הקיימות בתחום של כסף פנוי והשקעות ולבחון אותן כחלק מהתמונה הכלכלית המלאה.
2. התחושה שהבנק הוא המקום הבטוח ביותר
יש משהו מרגיע בלראות 500,000 שקלים בחשבון הבנק. הכסף נמצא שם, אפשר לראות אותו ולגשת אליו בעת הצורך.
עם זאת, קיים הבדל בין תחושת ביטחון לבין ניהול נכון של הכסף.
השאלה אינה אם הבנק טוב או רע, אלא אם כל הכסף באמת צריך להישאר בו. ייתכן שחלק מהסכום צריך להישאר נזיל, בעוד שחלק אחר יכול להתאים לאפיקים בעלי מאפיינים שונים.
3. הרגל וחוסר ידע
"כל החיים עשיתי פיקדונות."
"אני לא מבין בשוק ההון."
"בגיל שלי אני כבר לא רוצה להתעסק בזה."
אני שומע את המשפטים האלה לעיתים קרובות, וזה מובן. כיום קיימים הרבה יותר מידע, מוצרים ואפשרויות מכפי שהיו לפני 30 או 40 שנה.
דווקא בגלל ריבוי האפשרויות, כדאי לעצור מדי פעם ולבדוק אם מה שהיה נכון בעבר עדיין מתאים למצב כיום. הבדיקה אינה מחייבת לבצע שינוי, אלא מאפשרת לקבל החלטה מתוך ידע ולא רק מתוך הרגל.
4. המחשבה שהכסף כבר מיועד לילדים
משפט נוסף שאני שומע לא מעט הוא: "הכסף הזה כבר לילדים".
המחשבה הזאת מעלה שאלה חשובה כי אם מדובר בכסף שאינו דרוש למחיה ומיועד לילדים או לנכדים בעוד 10 או אפילו 20 שנה, האם נכון לנהל אותו באותה צורה כמו כסף שנצטרך בעוד חודש?
במקום לשאול רק כיצד לשמור על הכסף, אפשר לבדוק כיצד לשמור עליו ובמקביל לאפשר לו פוטנציאל לצמוח בהתאם לטווח הזמן ולרמת הסיכון המתאימה.
5. לפעמים בכלל לא יודעים אילו כספים קיימים
בעיניי, זו אחת הבעיות המשמעותיות ביותר.
אדם עבד במשך 30 או 40 שנה, ובדרך נפתחו עבורו קופות גמל, קרנות השתלמות, ביטוחי מנהלים ותוכניות חיסכון שונות. לאחר שנים, לא תמיד קיימת תמונה ברורה של כלל הכספים.
בשלב הזה חשוב לבדוק:
- כמה כסף נצבר?
- היכן מנוהל כל סכום?
- באילו מסלולי השקעה נמצאים הכספים?
- כמה דמי ניהול משולמים?
- מי רשום כמוטב?
- אילו כספים נזילים ואילו אינם נזילים?
- האם רמת הסיכון מתאימה לצרכים הנוכחיים?
כיום קל יותר לאתר ולקבל מידע על הכספים שלנו, אבל לא מספיק לדעת שהם קיימים. צריך גם להבין כיצד הם מנוהלים. ניתן להעמיק גם בנושא של קופות גמל ובמאפיינים שלהן לפני שמקבלים החלטה.
6. מה קורה כשאחד מבני הזוג ניהל את כל הכספים?
אני פוגש גם מצבים שבהם במשך עשרות שנים אחד מבני הזוג היה אחראי על הבנק, הקופות וההתנהלות הכספית של המשפחה.
כאשר אותו אדם נפטר, בן או בת הזוג שנותרו צריכים להתמודד לפתע עם עולם שלם שכמעט לא הכירו. דווקא בתקופה רגישה כזאת לא כדאי לקבל החלטות מהירות.
תחילה צריך לעשות סדר, להבין אילו כספים קיימים, היכן הם נמצאים ומהם הצרכים הנוכחיים של בן או בת הזוג. רק לאחר מכן ניתן לבדוק אם יש צורך לבצע שינויים.
בגיל השלישי לא צריך לרדוף אחרי תשואה
זו נקודה שחשובה לי מאוד.
אני לא חושב שכל שקל של אדם בן 70 או 80 צריך להיות מושקע בשוק ההון. צריך לשמור כסף נזיל, לבנות כרית ביטחון ולהביא בחשבון הוצאות עתידיות, מצב בריאותי, עזרה לילדים ורמת החיים שרוצים לשמור עליה.
השלב הראשון הוא להגדיר כמה כסף נדרש למחיה השוטפת וכמה צריך להיות זמין למקרים בלתי צפויים. רק לאחר שמגדירים את הסכומים האלה אפשר לשאול מה נכון לעשות עם יתרת הכסף שלא צפויה לשמש אותנו בשנים הקרובות.
החלטה כזאת צריכה להשתלב בתוך תכנון פרישה שמתייחס להכנסות, לקצבאות, להוצאות הצפויות, למיסוי ולנכסים הנוספים של האדם או המשפחה.
קודם מבינים את התמונה ורק אחר כך מקבלים החלטה
לא מזמן ישבתי עם אדם מעל גיל 80, שסכום משמעותי מאוד מכספו נשאר בפיקדון.
לא מיהרתי לומר לו להעביר את הכסף להשקעה אחרת. קודם כול בדקנו כמה כסף הוא צריך, מהן ההכנסות הקבועות שלו, האם צפויות הוצאות משמעותיות ואיזה סכום חשוב לו להשאיר נזיל וזמין.
רק לאחר שמבינים את התמונה המלאה אפשר לדון במה שנכון לעשות עם הכסף. לעיתים המסקנה תהיה שניתן לנהל חלק מהסכום בדרך אחרת, ולעיתים יתברר שחלק משמעותי ממנו צריך להישאר בדיוק במקום שבו הוא נמצא.
איך מתחילים לעשות סדר בכספים?
המטרה שלי בעבודה עם בני הגיל השלישי והרביעי היא קודם כול להנגיש את המידע וליצור תמונת מצב ברורה.
התהליך מתחיל בכמה פעולות:
- מרכזים את הקופות, החסכונות והפיקדונות.
- בודקים כמה כסף נמצא בבנק וכמה נמצא בגופים פיננסיים אחרים.
- מבררים באילו מסלולים מנוהלים הכספים ומהם דמי הניהול.
- מגדירים את צורכי המחיה, הנזילות וכרית הביטחון.
- בוחנים הוצאות עתידיות, מצב משפחתי ומטרות להעברה בין-דורית.
- רק לאחר מכן בודקים אם יש צורך לבצע שינוי.
זהו הבסיס של תכנון פיננסי נכון. לא לבחור מוצר בודד, אלא להבין כיצד כל החסכונות, ההכנסות והצרכים מתחברים לתוכנית אחת.
לפעמים המסקנה תהיה שכדאי לנהל חלק מהכסף אחרת. במקרים אחרים יתברר שחלק מהכסף צריך להישאר בפיקדון, בקרן כספית או באפיק נזיל אחר.
העיקר הוא לא להשאיר מאות אלפי שקלים במשך שנים במקום מסוים רק משום ש"ככה תמיד עשינו".
אם אתם בני 60 ומעלה, או שלהורים שלכם יש כספים משמעותיים בעו"ש, בפיקדונות או בקופות שלא נבדקו במשך שנים, כדאי לבצע בדיקה מסודרת.
לא בהכרח כדי לשנות. קודם כול כדי לדעת ולהבין.
הכסף הזה הוא תוצאה של עשרות שנות עבודה. מגיע לו שנקדיש זמן כדי לוודא שהוא מנוהל בהתאם לצרכים, למטרות ולשלב החיים הנוכחי.
אין סכום אחיד שמתאים לכולם. יש להביא בחשבון את ההוצאות החודשיות, ההכנסות הקבועות, המצב הבריאותי, הוצאות גדולות הצפויות בעתיד והצורך בכרית ביטחון. רק לאחר שמגדירים את הסכום הנדרש לנזילות ניתן לבחון מה לעשות עם היתרה.
לא בהכרח. פיקדון יכול להתאים לכסף שצריך להישאר בסיכון נמוך או להיות זמין בטווח קצר. השאלה היא אם תנאי הפיקדון מתאימים לצרכים ואם נכון להשאיר בו את מלוא הכסף לאורך זמן.
ההתאמה תלויה בטווח ההשקעה, בצורך בנזילות, ברמת הסיכון שהאדם מסוגל לשאת, במקורות ההכנסה ובמטרות המשפחתיות. במקרים מסוימים ניתן לשלב בין אפיקים נזילים וסולידיים לבין אפיקים בעלי פוטנציאל צמיחה, תוך פיזור וניהול סיכונים.
חשוב לבדוק מתי צפויים להעביר את הכסף ומה עשויים להיות הצרכים של בעליו עד אז. כסף שמיועד להעברה בעוד שנים רבות עשוי להתנהל אחרת מכסף הדרוש למחיה או להוצאות קרובות, אבל ההחלטה צריכה להתקבל רק לאחר בחינת התמונה המשפחתית והכלכלית.
הצעד הראשון הוא מיפוי. מרכזים מידע על חשבונות הבנק, הפיקדונות, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, ביטוחי המנהלים ותוכניות החיסכון. לאחר מכן בודקים נזילות, מסלולי השקעה, דמי ניהול, מוטבים וההתאמה לצרכים הנוכחיים.
