תיק השקעות עצמאי – האם באמת כדאי לנהל את הכסף לבד?

אמוציונלי מול רציונלי: מי באמת מנהל את הכסף שלנו – אנחנו או הרגש?

בשנים האחרונות קרה משהו מדהים בשוק ההון.

כולם הפכו למשקיעים.

מורידים אפליקציה, פותחים חשבון מסחר, מעבירים כסף – ותוך זמן קצר אפשר לקנות מניות,
מדדים, קרנות סל וכמעט כל נייר ערך שנרצה, בארץ ובעולם.
לפי הערכות שונות, בישראל כבר קיימים למעלה ממיליון חשבונות מסחר בניירות ערך.
ואני אומר כבר בהתחלה – בעיניי, עצם המגמה היא חיובית.
אני שמח שצעירים מתעניינים בכסף.

אני שמח שאנשים רוצים להבין מה זה S&P 500, מה זה נאסד"ק ואיך לגרום לכסף שלהם לעבוד.
אבל יחד עם הדבר המבורך הזה נוצר טרנד נוסף שאני הרבה פחות אוהב: כל אחד הפך פתאום למנהל השקעות.

רואים סרטון בטיקטוק של "משקיע מדופלם" שמספר איזו מניה הולכת להתפוצץ.
רואים מישהו באינסטגרם מספר כמה הוא הרוויח.

קוראים פוסט על התחום החם הבא – ורצים לעשות אותו דבר.

וכשהשוק עולה? הכול מצוין.

הבעיה מתחילה כשהוא יורד.

אז מה זה בכלל תיק השקעות עצמאי?

תיק השקעות עצמאי הוא בדיוק מה שהשם אומר: אנחנו מנהלים את הכסף שלנו בעצמנו.
אנחנו מחליטים מה לקנות, כמה לקנות, באילו שווקים להשקיע, מה תהיה החשיפה למניות, לאג"ח ולמט"ח,
מתי להיכנס, מתי לצאת ומתי לבצע שינוי.
יש לכך בהחלט יתרונות.

שליטה מלאה בכסף, שקיפות, אפשרות לבחור בעצמנו את ההשקעות ובמקרים רבים גם עלויות מסחר נמוכות.
אבל יחד עם השליטה מגיע דבר נוסף: האחריות המלאה על כל החלטה שאנחנו מקבלים.
ופה, לדעתי, מתחילה הבעיה אצל חלק גדול מהמשקיעים.

כשהשוק עולה – כולנו משקיעים מצוינים

בואו ניקח דוגמה פשוטה. השקעתם 500 אלף שקל.
אחרי תקופה התיק כבר שווה 550 אלף.

נכנסים לאפליקציה, רואים ירוק, נהנים מהתוצאה ומרגישים שקיבלנו החלטות נכונות.
ואז מגיעה תקופה אחרת.
550 הופכים ל-520 -> אחר כך ל-470.

ופתאום אתם רואים 420 אלף שקל!

החדשות מדברות על משבר.
החבר בעבודה אומר שהוא כבר מכר.
מישהו בטיקטוק מסביר שהירידות רק התחילו.
ואתם פותחים את האפליקציה בפעם העשירית היום.

עכשיו מתחיל המבחן האמיתי.

כי עכשיו אתם כבר לא מתמודדים רק עם שוק ההון.

אתם מתמודדים עם עצמכם.

אנחנו הרבה פחות רציונליים כשמדובר בכסף שלנו

זה אולי הדבר שהכי חשוב להבין בהשקעות.

• כאשר מדובר בכסף שלנו – הרגש עובד שעות נוספות.
• פחד.
• חמדנות.
• FOMO.
• ביטחון עצמי מופרז.
• הפחד "לאבד הכול".
• הרצון לקנות משהו רק בגלל שכולם מדברים עליו.
• והרצון שלדעתי הוא אחד המסוכנים ביותר: לעשות משהו.
  קשה לנו לראות ירידות ולא להגיב.

אבל שוק ההון הוא ריצה למרחקים ארוכים. לא כל ירידה מחייבת שינוי. לא כל כותרת מחייבת מכירה.
ולא בכל פעם שהשוק זז צריך להזיז יחד איתו את תיק ההשקעות.

מחקרים שבחנו התנהגות של משקיעים פרטיים מצאו שמסחר תכוף וריבוי פעולות עלולים לפגוע בתוצאות ההשקעה.

ולפעמים דווקא הפעולות שאנחנו עושים במטרה "להציל" את התיק – הן אלה שפוגעות בו.

אבל אם אני מנהל את הכסף בעצמי, אני לא אמור להיות יותר בשליטה?

לכאורה כן.

אבל כאן מגיע פרדוקס מעניין.

תיק עצמאי גורם לנו להתעסק יותר בכסף

כשהתיק עצמאי – הוא נמצא לנו מול העיניים.

אנחנו נכנסים יותר. בודקים יותר. קוראים יותר.

• מה עשה הנאסד"ק היום?
• למה S&P 500 ירד?
• מה קרה לדולר?
• מה הפד אמר?
• למה המניה שקניתי ירדה?
• ואולי בכלל כדאי לעבור למניה אחרת?

ואז מגיע עוד סרטון ועוד כתבה ועוד כניסה לאפליקציה.

ככל שאנחנו משקיעים יותר זמן ואנרגיה בתיק – אנחנו גם הופכים להיות מושקעים בו יותר רגשית.

אנחנו חושבים שככל שנבדוק יותר, נהיה בשליטה גדולה יותר. אבל לפעמים קורה בדיוק ההפך.
ככל שאנחנו מסתכלים יותר, אנחנו מרגישים יותר את התנודתיות.

וככל שאנחנו מרגישים אותה יותר – גדל הפיתוי להגיב.

 ומה לגבי מניות בודדות?

כאן נמצא בעיניי סיכון נוסף בתיק השקעות עצמאי.

הפיתוי לבחור מניות בודדות גדול הרבה יותר.

• ראינו חברה מעניינת.
• קראנו עליה.
• מישהו שאנחנו מעריכים המליץ עליה.
• המניה כבר עלתה ב-50% וכולם מדברים עליה.

אז קונים. ואם הצליח לנו פעם אחת? הביטחון עולה.
ואולי בפעם הבאה נשים סכום גדול יותר.

אבל תיק שמורכב ממספר קטן של מניות יכול להיות הרבה פחות מפוזר.

וככל שאנחנו תלויים במספר קטן יותר של חברות או נכסים – הסיכון הספציפי שאנחנו לוקחים עלול לגדול.

לעומת זאת, במסלולי השקעה מנוהלים בבתי השקעות ובחברות ביטוח ניתן למצוא, בהתאם למסלול ולמדיניות ההשקעה, פיזור בין עשרות, מאות ולעיתים אלפי ניירות ערך ונכסים שונים.

מניות בארץ ובחו"ל, אג"ח, אשראי, נכסים נוספים וחשיפה לשווקים שונים.

המטרה מבחינתי היא לא להמר מי תהיה המניה הבאה שתעשה 100%.
המטרה היא לבנות תיק מאוזן ומפוזר שיכול לעבוד לאורך שנים.

כי השקעה ופיזור סיכונים זה דבר אחד.
הימור על כמה מניות שאנחנו מאמינים בהן – זה כבר דבר אחר.

"אני פשוט אקנה S&P 500 ולא אגע"

וזה טיעון לגיטימי לחלוטין.

יש אנשים שתיק השקעות עצמאי יכול להתאים להם מאוד.

אדם עם ידע, משמעת ואסטרטגיה ברורה, ובעל אופק השקעה ארוך, בהחלט יכול לנהל את הכסף שלו בעצמו.

אבל אני תמיד שואל שאלה אחת: האם באמת לא תיגע בכסף?
קל להגיד היום: "גם אם השוק יירד ב-30%, אני ממשיך כרגיל."

עכשיו דמיינו 700 אלף שקל שהופכים ל-490 אלף שקל.

210 אלף שקל פחות על המסך.

הכותרות מדברות על משבר.

העתיד נראה הרבה פחות ברור.

החברים מסביב מתחילים למכור.

האם גם עכשיו אתם אותו משקיע רציונלי?

יכול להיות שכן.

אבל לדעתי, ניסיון אמיתי בשוק ההון נמדד הרבה יותר בתקופות כאלה מאשר בשנים שבהן הכול ירוק.

אז למה אני מאמין בניהול מקצועי?

פה אני שם את דעתי על השולחן.

כשמדובר בכסף משמעותי, אני ברוב המקרים מעדיף שמי שמנהל אותו יהיה איש מקצוע שזה המקצוע שלו.

כאשר הכסף מנוהל במסגרת מקצועית בבית השקעות או בחברת ביטוח, בהתאם למוצר, מאחורי ההשקעות יכולים לעמוד מנהלי השקעות, אנליסטים, ועדות השקעה, מערכות מחקר, ניהול סיכונים ותהליכי בקרה.

אלה אנשים שחיים את שוק ההון יום-יום.

ויש להם גם אינטרס ברור מאוד להצליח.

בתי ההשקעות וחברות הביטוח מתחרים ביניהם על תשואות, דירוגים, לקוחות ונכסים מנוהלים.

התוצאות נמדדות ונבחנות, קיימים מנגנוני בקרה פנימיים, והגופים והמוצרים כפופים לרגולציה ולפיקוח בהתאם לסוג הפעילות.

האם זה אומר שמנהל השקעות תמיד ינצח את השוק?

ממש לא.

גם מנהלי ההשקעות הטובים ביותר יכולים לטעות.

אבל מבחינתי, היתרון הגדול הוא שיש מאחורי הכסף תהליך, מחקר, פיזור וניהול סיכונים.

ולא החלטה שקיבלתי ביום שלישי בערב בגלל סרטון של 47 שניות בטיקטוק.

ויש גם עניין של מיסוי

יש עוד יתרון שחשוב להכיר במכשירי השקעה מסוימים: דחיית מס.

בתיק ניירות ערך רגיל, מכירת נייר ערך ברווח עשויה ליצור אירוע מס.

לעומת זאת, במכשירים מסוימים כמו פוליסת חיסכון או קופת גמל להשקעה, ניתן לעבור בין מסלולי השקעה בתוך המוצר מבלי שהמעבר עצמו ייצור אירוע מס.

למה זה משמעותי?

כי במקום שחלק מהכסף יצא במהלך הדרך לצורך תשלום מס, הוא יכול להמשיך להיות מושקע וליהנות מפוטנציאל הצמיחה לאורך השנים.
ובטווח ארוך, לדחיית המס יכולה להיות משמעות.
כמובן, לכל מוצר יש יתרונות, חסרונות, דמי ניהול, מגבלות והיבטי מס שונים.

לכן צריך להתאים את המוצר לאדם – ולא את האדם למוצר.

אז האם אני נגד תיק השקעות עצמאי?

ממש לא. אני בעד ידע פיננסי.
אני בעד שאנשים יבינו איפה הכסף שלהם נמצא.
אני בעד צעירים שמתחילים להתעניין בהשקעות בגיל 18 במקום לחכות לגיל 40.
ויש משקיעים פרטיים מצוינים.

אבל צריך להפסיק לבלבל בין גישה למערכת מסחר לבין ידע וניסיון בניהול השקעות.
העובדה שאני יכול תוך 20 שניות לקנות מניה של חברה בארה"ב לא אומרת שאני יודע לתמחר אותה.

והעובדה שמישהו בטיקטוק עשה סרטון מצוין עם גרף וחץ ירוק כלפי מעלה עדיין לא הופכת אותו למנהל השקעות.

אז מה השאלה שבאמת צריך לשאול?

בסוף, אני חושב שהשאלה היא לא "האם אני יודע לקנות מניות?"

וגם לא: "האם אני יודע מה זה S&P 500?"

השאלה היא: האם יש לי את הידע, הזמן, הניסיון ובעיקר את היכולת הרגשית לנהל את הכסף שלי גם כשהכול מסביב מלחיץ אותי לעשות בדיוק את הדבר הלא נכון?

כי כשהשוק עולה – קל מאוד להיות רציונלי.
דווקא כשהשוק יורד, כשהחדשות מפחידות וכשהכסף שלנו מול העיניים – שם האמוציונלי פוגש את הרציונלי.
ושם, לדעתי, מתגלה מי באמת מנהל את תיק ההשקעות: אנחנו – או הרגש שלנו.

האמור בכתבה מובא כמידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו ובצרכיו של כל אדם.

אביעד ממן
סוכן ביטוח
מומחה להשקעות פיננסיות